כניסת אשת כהן מעוברת למקום שיש בו מת

שאלה

האם אשת כהן מעוברת בבן זכר בחודש התשיעי יכולה להיכנס למקום טומאת מת?

תשובה

הרב אברהם כהנא | אמונת עתיך 117

איננו מתייחסים לתשובה כאשר הדבר נוגע לשאלה של פיקוח נפש, שכן אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש. השאלה היא אם מותר לאישה בהיריון בחודש התשיעי להיכנס ל'אוהל המת', כאזכרה וכדו'. הלכה היא שטומאה בלועה איננה מטמאת באוהל, וכן טהרה בלועה איננה מקבלת טומאה.[1] כלומר כל עוד הוולד בתוך מעי אמו הוא איננו נטמא, ולפי זה מותר לאשת כהן היודעת שיש ברחמה עובר ממין זכר להיכנס למקום טומאה. מכל מקום כתב בספר 'הרוקח'[2] שאשת כהן מעוברת מותרת להיכנס באוהל המת מפני שיש שני ספקות: ספק שמא הוא נפל, וכן ספק שמא נקבה היא. לכאורה יוצא מדבריו שאם האישה יודעת שהעובר ממין זכר, או שיודעת שהוא איננו נפל (כלו חודשיו), אין לה להיכנס למקום טומאה. והקשו עליו מכוח ההלכה לעיל.[3] לאור הקושיה הנ"ל כתב הרדב"ז[4] שצריך לומר שכוונת ה'רוקח' שמדובר באישה שקרבו ימיה ללדת, שאז קיים חשש שמא יוציא הוולד ראשו וייטמא, ואף על פי כן מתירים לה בספק ספיקא: א. שמא הוא נפל. ב. שמא היא נקבה. וגם אם ידוע לה ש'כלו חודשיו ואינו נפל', יש ספק שמא ימות בשעת לידה. לנידון דידן, לפי דברי הרדב"ז יוצא שאישה בחודש התשיעי היודעת שיש במעיה עובר ממין זכר, והגיע זמן הלידה, ניתן להתיר לה להיכנס לבית הקברות בגלל שאין זה אלא ספק וחשש, שמא יוציא הוולד את ראשו (ורוב הוולדות אינם מוציאים את ראשם סתם ללא הרגשת צירים). אמנם הספק 'שמא ימות', שבזמן הרדב"ז היה שכיח ('מעשים בכל יום', כלשונו), בימינו ברוך ה' אינו מצוי כלל. מכל מקום, מצטרף לו הסיכוי לטעות בפענוח האולטרא-סאונד[5] כדי להתיר. וכן כתבו אחרונים רבים מטעמים שונים.[6]

 

[1].   חולין עא ע"א; רמב"ם הל' טומאת מת פ"כ ה"ב; שם פכ"ה הי"ב; וכן נאמר במשנה פרה פ"ג מ"ב: 'נשים עוברות יולדות על גבי הסלע'; ועי' רמב"ם הל' פרה אדומה פ"ב ה"ז.

[2].   רוקח, הלכות אבלות סימן שטו.

[3].   מגן אברהם, או"ח סי' שמג ס"ק ב ועוד.

[4].   שו"ת הרדב"ז, ח"א סי' ר.

[5].   ועי' פני יהושע, כתובות ט ע"א; שו"ת יביע אומר ח"י אה"ע סי' ה, שגם ספק קלוש מצטרף לספק שקול ליצור ספק ספיקא.

[6].   עי' בנתיב חיים על המג"א שם, שפירש ברוקח שמדובר באישה שקרבו ימיה ללדת ורוצה לילד שם. וכן כתב בשו"ת חת"ס, יו"ד סי' שנד, שכוונת הרוקח להתיר לאישה היושבת על המשבר, וכן כתב בספר בית לאבות, חידושים בסוף הספר, סי' יג, ובספר עיני ישראל, חולין עב ע"א: 'דהרוקח רוצה להתיר אף בשעה שכורעת לילד, דוודאי עכשיו סופו לצאת הוא ולא יהא בלועה'. וכן כתב בנו של הא"ר, שכוונת הש"ך, יו"ד סי' שעא ס" א, שההיתר המדובר הוא ללכת 'לילד' שם. וכן כתב שפתי שושנים לפרשת אמור וכו'. ועי' משנ"ב, סי' שמג ס"ק ד.