סדר הפרשת חלה

הלכות חלה

א. הרמ"א בהגהתו ל'שולחן ערוך' (או"ח, סי' רמב סעי' א), כתב כך: 'נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב והוא מכבוד שבת ויום טוב...'. כלומר, נוהגים להכין כמות של בצק שניתן להפריש ממנה חלה,  ולאפות לחמים לכבוד שבת ויום טוב.

ב. גם האיש וגם האשה מצווים במצוות הפרשת חלה, אבל האשה קודמת לאיש במצווה זו.

ג. מן הראוי שלפחות פעם אחת בשנה, בעשרת ימי תשובה, יקיים גם האיש את מצוות הפרשת חלה.

ד. המכין עיסה מאחד מ'חמשת מיני דגן' (חיטה, שעורה, שיפון, כוסמין, שיבולת שועל), בכמות החייבת בחלה, כדי לאפותה, חייב להפריש ממנה חלה. אם לא הפרישו חלה מן העיסה – אסור לאכול את המאפה.

ה. אם יש בעיסה קמח בכמות של 1.666 ק"ג, יש להפריש חלה ולברך על ההפרשה. אם כמות הקמח בעיסה היא מעל 1.200 ק"ג, יש להפריש בלא ברכה, מחמת הספק.

ו. מפרישים חלה ומברכים על ההפרשה, גם מעיסה שיש בה מרכיבים נוספים מלבד הקמח והמים, כגון סוכר, דבש, מיני תבלינים וכדומה, וגם מעיסה אשר מברכים עליה 'בורא מיני מזונות' (ולא 'המוציא לחם מן הארץ').

ז. עיסה ‘עבה’ (כלומר עיסה המוצקה דיה, שאם הופכים את הקערה, כל העיסה נופלת כאחת) שנאפית בתנור – יש להפריש ממנה חלה ולברך על ההפרשה.

ח. עיסה 'עבה' שבושלה במים או במשקה אחר (כגון טיגון בשמן עמוק) – חייבת בהפרשת חלה, אבל אין מברכים על ההפרשה.

ט. עיסה 'רכה' (כלומר עיסה נוזלית, שנשפכת לאט) שנאפית בתנור – יש להפריש ממנה חלה ולברך על ההפרשה, אלא שיש לעשות זאת לאחר האפייה.

י. עיסה 'רכה' שבושלה במים או במשקה אחר, פטורה מהפרשת חלה.

יא. נוהגים להפריש חתיכת עיסה בגודל של 'כזית' (כ- 27 סמ"ק).

יב. יש להפריש באופן שה'חלה' – חתיכת העיסה שאותה אנו מפרישים, תהיה סמוכה לעיסות או למיני המאפה שמהם אנו מפרישים. אם לא עשו כך – אין זה פוסל את ההפרשה.

יג. ישנם כמה נוסחים לברכה על הפרשת חלה: יש הנוהגים לברך 'ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להפריש חלה'; יש נוהגים לברך: '...להפריש תרומה'; יש נוהגים לברך: '...להפריש תרומה חלה' (ויש המוסיפים 'מן העיסה'); ויש נוהגים לברך: '...להפריש חלה תרומה'. כל אחד יברך כמנהג אבותיו.

יד. לאחר הברכה יש 'לקרוא שם', דהיינו לומר: 'הרי זו חלה' או 'הרי זו תרומה' או 'הרי זו תרומה חלה'. אם לא 'קרא שם' ולא אמר 'הרי זו חלה' וכדומה – אין זה פוסל את ההפרשה.

טו. בימינו שבית המקדש חרב, אין נותנים את ה'חלה' לכוהן, אלא שורפים אותה. יש לשרוף את ה'חלה' לבדה, ולא תוך כדי אפיית הלחם. כששורפים אפשר לשים את החלה בקרקעית התנור ולא בתבנית, אם אין הדבר אפשרי, עדיף להפריש פחות מ'כזית', לעטוף את ה'חלה' בשקית ולזורקה לפח.

טז. אין מפרישים חלה בשבת.

יז. אין מפרישים חלה ביום טוב מעיסה שהוכנה בערב יום טוב, שכן ניתן היה להפריש מן העיסה בערב יום טוב. אולם עיסה שהוכנה ביום טוב - מותר גם להפריש ממנה חלה ביום טוב.

 

סדר הפרשת חלה:

 

  1. מניחים את העיסה לפנינו, ומברכים את הברכה.

 

מנהג אשכנזים:

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ חַלָּה [יש המוסיפים: מִן הָעִסָּה].

 

מנהג ספרדים:

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ חַלָּה תְרוּמָה.

 

  1. לוקחים חתיכה קטנה מן העיסה, ואומרים:

 'הֲרֵי זוֹ חַלָּה'.

המנהג הוא להפריש חלה בשיעור של 'כזית' (72 סמ"ק).

 

3. שורפים את החלה לבדה, או עוטפים אותה בשקית ומשליכים לפח.

 

להורדת סדר הפרשת חלה בpdf לחץ כאן