בשולי עכו"ם בתפוחי אדמה לבורקס

בשולי עכו"ם בתפוחי אדמה לבורקס

פירורי תפו"א מיובשים הובאו ארצה לצורך מילוי באפיית בורקס וכדו'. לאחר מכן נתברר שפתיתים אלו נאפו על ידי נכרים, האם יש לחוש משום בשולי נכרים?

הרב יהודה הלוי עמיחי | אלול תשס"ב-תשרי תשס"ג

תהליך ייצורם של פתיתי תפו"א באופן הזה: תחילה מבשלים את הפתיתים ומייבשים אותם והם כמין קמח שלא ראוי כעת לאכילה, ולאחר מכן על ידי תוספת מים חמים הרי זה חוזר וניעור ומוכן לאכילה. נשאלת השאלה האם מכיוון שבשלב הייבוש אינם ראויים לאכילה ואם כך אין בהם דין של בשולי עכו"ם, או שמא כיוון שמתחילה היו ראויים לאכילה על ידי הבישול הראשוני, א"כ הגוי אסרם בבישולו כדין בשולי עכו"ם, ומה שכעת הפתיתים יבשים ואינם ראויים לאכילה לא מפקיע מהם את דין בשולי עכו"ם?

 

א. בישולי נכרים בתפו"א

 

התנאים האוסרים בבישולי עכו"ם הם שנים: א. שלא נאכל חי ב. עולה על שולחן מלכים.

תפו"א אמנם אינם נאכלים חיים, אולם נשאלת השאלה האם הם עולים על שלחן מלכים?

 

כתב ערוה"ש (סי' קיג סעי' יח):

"תפו"א שקורין קארטאפליע"ס או בולבעס נלע"ד דזה מקרי אין עולה על שולחן מלכים, ואם בישל העכו"ם אותם רק במים בלבד או אפה אותם מותר לישראל לאכלם דידוע שהיא אכילה פשוטה ורק דלת העם אוכלים אותה למרבה מפני עניותם ודוחקם, ואף שגם עשירים אוכלים אותם לפרקים זהו מפני גודל ריבויים ולא מפני שהוא מאכל חשוב ועל שלחן מלכים בודאי לא תעלה לא ללפת את הפת ולא לפרפרת ורק בזמן בישולם שהם עדין רכים דרך השרים לקנותם לשומם באיזה מאכל בתבלין אבל בכל השנה לא יאכלום לשם מאכל. אך מצאתי לגדול אחד שכתב שתפו"א עולין על שולחן מלכים (חכ"א), ואולי בזמן קדמון שלא היה זה בנמצא היה מאכל חשוב דזה ערך מאה שנים שהובא המין הזה מהמדינות שמעבר לים הגדול, אבל עתה במדינתנו שזורעים אותה למרבה והוא מאכל רוב ההמון והוא מאכל פשוט מאד והאיש הרך והענוג יאמר לה זרה הלאה נלע"ד דאין שייך לומר על זה עולה על שלחן מלכים, ויש להתיישב בדבר".

(יש  לציין שמחלוקת אחרונים זאת הובאה בדרכי תשובה ס"ק ח).

 

לכאורה בימינו אוכלים תפו"א על שלחן מלכים, ובודאי על שלחן שרים נחשב הבורקס למאכל חשוב, וכבר כתב הדרכ"ת (ס"ק יא) שאין צורך בעולה על שולחן מלכים אלא מספיק שעולה על שולחן שרים, וא"כ בידוע שמאכלים אלו נאכלים בישיבות ממשלה וכדו' ואם כך יש בו בשולי עכו"ם. ולכן קשה מאד להסתמך על סברת ערוה"ש שתפו"א אינו עולה על שולחן מלכים.

 

אך יש לחלק בין דבר שהוא עצמו עולה על שולחן מלכים לבין דבר שבא רק כמילוי למאכל, וכפי שכתב ערוה"ש ש"דרך השרים לשומם באיזה מאכל", וא"כ בנידון דידן הרי פתיתי תפו"א אלו לא עולים על שולחן מלכים בפני עצמם אלא כמילוי וכדו'. לכן יש מקום גדול להקל ולא להחשיבם כעולים על שלחן מלכים, ואין בהם בישולי עכו"ם, אפילו לשיטת החכ"א המחשיב תפו"א כעולה על שלחן מלכים ויש בו בשולי נכרים. 

 

ב. בשולי נכרים בדבר שנגמר על ידי ישראל

 

גם אם נרצה להחמיר ולהחשיב את פתיתי התפו"א כדבר העולה על שולחנם של מלכים, יש צד להתיר בנידון דידן כיוון שהשלמת הבישול נעשית ע"י יהודי, שהרי אפיית הבורקס עם המילוי נעשית ע"י יהודי וא"כ יתכן שאין בכה"ג בישולי עכו"ם.

 

מצאנו מחלוקת ראשונים במקרה שישראל השלים בישולו של גוי:

הרשב"א (תוה"ק ב"ג ש"ז צג ע"א) כתב שאם גוי בישל כמאב"ד אין לו היתר אח"כ על ידי גמר בישול של ישראל,.

הרא"ש (א"ע סי' לב) חלק על כך וס"ל שכיוון שנגמר בישולו על ידי ישראל אין בכך משום בשולי נכרים, ומה שאמר רבי יוחנן "כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בשולי גויים" הוא רק להקל, דהיינו אם יהודי בישל כמאב"ד וגוי גמר הרי שאין בתבשיל זה משום בשולי נכרים, אולם אם גוי בישל אפילו כמאב"ד ויהודי השלים ג"כ אין לכך דין בשולי נכרים.

 

מחלוקת זו הובאה בשו"ע (סי' קיג סעי' ט) ולדעת מרן אין להתיר אלא בע"ש ועיו"ט וכן בהפסד מרובה, ודעת הרמ"א שיש להקל וכתב שכן נוהגין. הש"ך כתב שכך היא הסכמת רוב הפוסקים כמו הרמ"א.

נראה להוסיף שדעת הרא"ה היא שאפילו אם הגוי בישל כל צרכו והיהודי רק גרם למצטמק ויפה לו, הרי זה מותר. נראה שהסברא להקל היא שכיוון שאיסור בשולי נכרים הוא בגלל חתנות, א"כ כאשר ישראל גומר את הבישול אין קירוב דעת.

אולם גם לדעת מרן שפסק כרשב"א שאין השלמת הבישול על ידי ישראל מועילה, הרי במקרה שגוי גרם בבישולו שהדבר לא יהא ראוי לאכילה, ורק על ידי בישול ישראל הוכשר לאכילה הדבר מותר לכו"ע, שהרי דברי הרשב"א הם במקרה שהדבר שבושל כמאכל ב"ד על ידי נכרי - יש לו שם תבשיל נכרי ולכן אין השלמת הפעולה על ידי ישראל מועלת להופכו למאכל ישראל. אבל בדבר שאחר בישול הגוי לא היה ראוי לאכילה כלל א"כ כעת יש כאן בישול חדש על ידי ישראל, ובכך גם הרשב"א יודה ששם הבישול על ידי הנכרי הלך לו.

כן כתב באבקת רוכל (סי' ל) לענין חיטים ששולקים אותם ולאחר מכן מייבשין אותם כדי לעשותם גריסים, ושוב אין נאכלים אלא על ידי בישול אחר והבישול הראשון לא ניכר כלל. הרי שאף לאוסרים בתבשיל בנידון זה אפשר שיתירו כיון שאינם נאכלים אלא על ידי בישול מחדש, ואע"פ שמרן כתב בלשון אפשר הרי שהזבחי צדק (קיג אות מ) כתב שכן הוא המנהג בבגדד לאכול בורגול, וכן משמע ביד אפרים שהבין דין זה ללא ספק (כן כתב בכף החיים אות סג).

 

סיכום

 

העולה לנו לדינא שלבני אשכנז בודאי הדבר הותר, וגם לדעת מרן שהחמיר בדבר שנגמר בישולו על ידי ישראל, זהו דווקא בדבר שאפשר היה לאוכלו ללא בישול הישראל אך בנידון דידן שללא בישול ישראל אי אפשר לאכול גם מרן יודה שמותר. ובייחוד בתפו"א שיש ספק האם יש בו משום בשולי עכו"ם.